בואו נתעלם מהעבודה שלא עידכנתי כבר כמעט חודש, ונתרכז באנקדוטות מרוסיה.
שבוע שעבר הייתי במוסקבה במסגרת העבודה. מכיוון שהרוסית שלי מתחילה ונגמרת ב"אני רוצה הביתה" ו"אני רוצה לישון", ומעולם לא הייתי שם, שיערתי שהולך להיות… מעניין. אז הנה כמה תובנות שלי מהביקור:
אז, שמעתי על זה, התכוננתי לזה, אבל בכל זאת היה לי קשה להפנים את העובדה שהאנשים פה פשוט לא מדברים אנגלית. הם לומדים בבית הספר גרמנית או קוריאנית (כן כן) אבל לא אנגלית. גם הסרטים והסדרות שלהם מדובבים לרוסית, ככה שאין להם שום סיכוי. זה די מתסכל להעביר מצגת שכל שקופית איש המכירות דובר האנגלית צריך לתרגם לרוסית, אבל גם קצת משעשע.
מי שראה את "מת לחיות 5" זוכר את הסצינות של הפקקים והנהיגה הפרועה שבמוסקבה. לא סרט, מציאות. איש המכירות שהיה איתי נוהג בלי חגורה, עם הטלפון ביד אחת, הכתובת של המקום שאליו נוסעים ביד השניה וסיגריה בפה. אחר כך הוא מספר לי שיש הרבה תאונות דרכים במוסקבה, מעניין למה.
דווקא כשנסעתי עם מישהו אחר מהמשרד, זה התחיל טוב. הוא חגר חגורת בטיחות, שם את הטלפון בתושבת ואפילו אותת איזה פעמיים. כמובן שחמש דקות אחר כך, כשהוא קיבל שיחה, הוא הוציא את הטלפון מהתושבת כדי לדבר. הכי הגיוני.
עוד קצת לגבי החניה במוסקבה – מגיעים ללקוח ולא מוצאים חניה, אז עושים את הדבר ההגיוני – משאירים את הרכב בכביש עם אורות מהבהבים למשך חמישים דקות.
בכל פגישה, כשהגיע הרגע לדבר על מחירים, הלקוח כתב מספר על דף נייר, העביר לאיש המכירות, איש המכירות כתב מספר ליד, החזיר ללקוח. לוחצים ידיים ונסגרה העיסקה, הכי מאפיה.
אבל יש גם דברים טובים – הגברים הרוסים מאוד ג'נטלמנים! הם פתחו לי את הדלת למכונית, נתנו לי להיכנס קודם למעלית, הכינו לי תה, תלו לי את המעיל, ובמקרה אחד, הלקוח ממש התעקש לעזור לי ללבוש בחזרה את המעיל. אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שפתחו לי את הדלת בישראל.
והם גם סחבו לי את המזוודה ואת התיק.
ועכשיו לחיתוכיות. לפני כמה שבועות היה ערב חברה אצל הדייר השני, וכמובן שהתחייבתי/נודבתי להביא קינוח. חשתי ללכת על בצק פריך, מעל מלית נחמדה ומעל פירורים – טעים, מגניב ואפשר לגוון. כבר ידעתי שמישהו התחייב להכין עוגת שוקולד, אז החלטתי ללכת על מילוי מגניב.
בעודי שוקלת את האפשרויות קטע אותי הדייר השני והציע ריבה. ריבה?? אני טענתי שאף אחד לא אוהב ריבה. הוא טען שכולם אוהבים ריבה, והחלטתי לעשות פשרה. חצי – ריבה, חצי – קרם חלבה מגניב.
ובסוף? הקרם חלבה היה מעולה, עדין ומתוק ונמס בפה, הריבה חוסלה קודם.
חיתוכיות ריבה / קרם חלבה
בצק פריך:
100 גרם חמאה קפואה, מגוררת
180 גרם קמח (1.75 כוסות)
ביצה
2 כפות סוכר
פירורים:
כף קמח
מלית:
צנצנת ריבה שאוהבים
או
200 מ"ל יוגורט
כף גדושה טחינה גולמית
כף גדושה דבש
ביצה
2 כפות סוכר
כף קמח
איך מכינים את זה
בצק
- במיקסר/מעבד מזון/ידיים טוחנים קמח, סוכר וחמאה לתערובת פירורית.
- מוסיפים את הביצה.
- לוקחים מתוך התערובת כמות של אגרוף ומניחים בצד. את השאר עוטפים בניילון נצמד ומקררים חצי שעה במקרר
- מחממים תנור ל180 מעלות
- משטחים את הבצק בתבנית, דוקרים עם מזלג ואופים 10-15 דקות, עד שהבצק מעט מזהיב.
פירורים
מוסיפים לאגרוף הבצק כף קמח וכף סוכר ומעבדים. עוטפים בניילון נצמד ומאחסנים במקפיא.
מלית חלבה
מערבבים את כל החומרים בקערה.
הרכבה
- מחממים תנור ל180 מעלות.
- מורחים את המלית שבחרתם על הבצק החצי אפוי.
- מוציאים את אגרוף הבצק מהמקפיא, ומגרדים אותו מעל הבצק.
- אופים 20-25 דקות, עד שהפירורים זהובים והמלית יציבה.
- חותכים לריבועים ומצננים בתוך התבנית.
עוד קצת חפירות
- אל דאגה, אמנם הריבה חוסל קודם, אבל גם מהחלבה לא נשאר פירור בסוף.
- אני אוהבת להקפיא את החמאה ואז פשוט לגרד אותה לתוך הקערה, אפשר גם פשוט לחתוך לקוביות קטנות.
- אני לא השתמשתי בתבנית, כי הכנתי 2 עוגות שונות, אז פשוט רידדתי את הבצק על נייר אפיה. עובד יופי עם מלית החלבה, אבל לגבי הריבה – עדיף בתבנית, מתברר שכשריבה מתחממת היא נמסה ונוזלת לכל הכיוונים.
- כמובן שאפשר להחליף את המילוי בממרח שוקולד/חמאת בוטנים/ריבת חלב.
- את חיתוכיות החלבה אני ממליצה לשמור במקרר, את הריבה אין בעיה להשאיר בטמפרטורת החדר.
ממש מעט בצק, המון מילוי!
יפה, כל כך יפה.
אין דבר כזה מתוק מדי 